מירס תקשורת בע"מ נ' מנסור

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר, שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה, בהתאם לסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל.

על פי הנטען בכתב התביעה, בעקבות התקשרות בין הצדדים נותר הנתבע (להלן – "המבקש") חייב למשיבה סכום של כ-5,700 ₪ בגין שימושו במכשירי הטלפון שרכש. משלא נפרע חוב זה, נותקו המכשירים, ועם הניתוק חוייב המבקש גם ב"דמי יציאה" הקבועים בהסכמים בין הצדדים, בסכום של 19,500 ₪. בתוספת ריבית והפרשי הצמדה הועמד סכום התביעה על כ-27,400 ₪.

המבקש העלה בבקשתו טענות כלליות הנוגעות להעדר מתן הסברים בעת חתימת המסמכים, ולהעדר התאמה בין המוסכם והמוסבר לבין מה שנרשם בסופו של דבר בהסכמים. לטענתו, אף לא קיבל לידיו את העתקי כל ההסכם שנחתמו. עוד טען המבקש, כי דובר על תקופת ניסיון, במהלכה יוכל לבחון את כדאיות העיסקה ואת התאמתה לצרכיו, עם אפשרות להחזיר את המכשירים בסיומה. כן נטען, כי כאשר החליט המבקש לבטל את ההתקשרות נדרש לשלם 2,000 ₪ עבור כל אחד מארבעת המכשירים שרכש. בעקבות משא ומתן שהתנהל בין הצדדים נדרש המבקש לשלם סכום זה על מנת להמשיך את ההתקשרות, אך לא יכול היה לעמוד בתנאים שהציבה לו המשיבה, דהיינו – תשלום כל החוב, כתנאי להמשך ההתקשרות.

בדיון שהתקיים בפני נחקר המבקש על תצהירו. מחקירתו עלה, כי למעשה לא עיין בכל המסמכים עליהם חתם, וכי נתן אמונו בנציג השירות, אשר פרס בפניו את תנאי העיסקה.

במהלך הדיון ניסו הצדדים להידבר ביניהם לשם הסדרת המחלוקות בהסכמה, אך הדבר לא צלח, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

מבחינת טענות המבקש מתברר, כי אין בפיו טענת הגנה כל שהיא באשר לחיובו בסך 5,713 ₪, בגין שימוש שוטף ושיחות שנעשו במהלך מספר חודשים. הטענות מופנות, איפוא, כלפי "דמי היציאה" בלבד.

גם בהקשר זה הטענות הן כלליות מאוד. המבקש לא פרט מה כן הוסבר לו, ומה לא תאם את ציפיותיו. המבקש אינו יכול להפנות אל רישום כל שהוא על גבי המסמכים, המעיד על כך שלמעשה דובר בתקופת ניסיון מוסכמת, אשר בסיומה יכול היה להשתחרר מההסכמים, תוך החזרת המכשירים, כטענתו. יחד עם זאת, בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, רשאי המבקש להעלות גם טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, ועמדתו של המבקש, לפיה הדברים הוסברו לו על ידי נציג השירות, והוא נתן בו את אמונו, לא נסתרה בשלב זה.

בנסיבות אלה, יש לדחות את ההתנגדות בכל הנוגע לחיוב השוטף בגין שיחות, ואילו ביחס ליתרת התביעה, ראוי ליתן למבקש יומו בביהמ"ש, בכפוף להפקדת סכום מסוים בקופת ביהמ"ש, בהתאם לקבוע בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. סכום ההפקדה יקבע כסכום מתון, על מנת שלא לחסום דרכו של המבקש אל ביהמ"ש רק בשל חוסר אפשרות כלכלית להפקידו.

אשר על כן, ההתנגדות ביחס לסכום של 5,713 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.1.09 (תום התקופה) – נדחית. סכום זה רשאית המשיבה לגבות מהמבקש, בצירוף שכ"ט תואם בהוצל"פ, ואגרה יחסית, תוך 30 יום מהמצאת החלטה זו למבקש.

באשר ליתרת התביעה, תינתן רשות להתגונן בכפוף להפקדת 2,500 ₪ בקופת ביהמ"ש, ובלבד שסכום זה יופקד תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. בהעדר הפקדה, תידחה הבקשה גם באשר ליתרת התביעה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ח' אייר תש"ע, 22 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: